פירושים על שיר השירים 5:2: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

אֲנִי יְשֵׁנָה. כְּשֶׁהָיִיתִי שְׁלֵוָה וּשְׁקֵטָה בְּבַיִת רִאשׁוֹן, נוֹאַשְׁתִּי מֵעֲבֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּישֵׁנָה וְנִרְדָּמֶת:

אני ישנה ולבי ער. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, אני ישנה מן המצות ולבי ער לגמלות חסדים, אני ישנה מן הצדקות ולבי ער לעשותן, אני ישנה מן הקרבנות ולבי ער לק"ש ולתפלה, אני ישנה מביהמ"ק ולבי ער לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, אני ישנה מן הקץ ולבי ער מן הגאולה, אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב"ה ער לגאלני, והיכן מצינו שהקב"ה נקרא לבן של ישראל דכתיב (תהילים ע״ג:כ״ו) צור לבבי וחלקי אלהים לעולם ^וחשיב כאן כל הדברים שהנפש הישראלי משתוקקת להם ורק סבות שונות תניאוהו מהם, אם סבת היצה"ר או סבת דוחק המעמד והפרנסה וכדומה. ומפרש אני ישנה, ר"ל אע"פ שאני ישנה מן המצות מסבת היצה"ר אעפ"כ לבי ער לגמילות חסדים, שדבר זה בא בטבע נפש ישראל, וכמ"ש ג' סימנים יש באומה זו גומלי חסדים וכו', וכ"א באחאב (מלכים א כ׳:ל״א) כי מלכי בית ישראל מלכי חסד הם, ור"ל אע"פ שעבדו עבודה זרה בכ"ז מלכי חסד הם בין אדם לחבירו. ושוב אומר, אני ישנה מן הצדקות שאין בידי לעשותן אבל לבי ער לקיימן, והוא כמ"ש ישראל קדושים הן, רוצה ואין לו. אני ישנה מקרבנות שאין לנו עתה ולבי ער לק"ש ולתפלה שבאים במקום קרבנות, כנודע. אני ישנה מביהמ"ק שאין לנו עתה ולבי ער לבתי כנסיות ולבתי מדרשות שנקראים מקדש מעט. אני ישנה מן הקץ שנעלם ממני ולבי ער לגאולה כי בכל יום אחכה לו. אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב"ה ער לגאלני, [ומכנה את הקב"ה בשם לבי וכדמפרש שנקרא לבן של ישראל], והוא ע"ד ע"ש זכו אחישנה לא זכו – בעתה, ור"ל אני ישנה לקץ של בעתה מפני שהוא רחוק ממני ומפני עונותי אין לי זכות לקוות לאחישנה אבל לבו של הקב"ה ער לגאלני ע"י אחישנה. .
(שם)

[ב בקשת הכנס"י]